קבלת תעודה

הדפסה

ציונים בתעודה גורמים לנו לרשרוש בלב, מחשש שיביאו לתפיסה עצמית נמוכה ויפגעו בהערכה של הילד את עצמו בעתיד. תפיסה עצמית היא הייצוג הפנימי שיש לנו על עצמנו, על פיו אנו מגדירים ומסווגים את עצמנו ומכוונים את התנהגותנו. מי שרואה את עצמו כמוצלח ובעל הישגים טובים סיכוייו לשאוף להישגים טובים בעתיד ויכולתו להעריך את זולתו גבוהים יותר.

ילדים בשנות בית ספר הראשונות מתייחסים לציונים באופן ילדותי ולא מציאותי. היחס שלהם לתעודה מושפע ותלוי ביחס של הוריהם. ישנם אלה שרואים בתעודה טבלת תוצאות משחקי הליגה. 99 :100 לטובת הזולת נתפסים כהפסד מוחץ. אחרים רואים בה חפיסת שוקולד. אם מישהו קיבל חפיסה גדולה משלהם זה לא פר ולא שווה להתאמץ. לאחרים זה בכלל לא כל כך אכפת. אם המורה נתן למישהו ציון נמוך סימן שהוא טיפש. אבל אם הם קיבלו ציון שכזה סימן שהמורה טעה, נטפל אליהם, והוא לא מבין כלום. התעודה אולי חשובה להם, אבל ההצלחה במשחק המחשב חשובה יותר. הם מבינים שציון נמוך בתעודה צריך לתקן, אך מוכנים לעשות זאת רק עם טיפקס.

תפיסה עצמית נרכשת ונלמדת לאורך זמן ועל סמך הרבה התנסויות. ההשפעה שיש לתעודה אחת, לציון אחד על ההערכה העצמית דומה להשפעה של גודל קובית השוקולד או ההפסד במשחק הכדורסל בהפסקה. תפיסה עצמית חיובית כרוכה במידה מסוימת של מידע שלילי אודות העצמי. כמו המידע שבלי להתאמץ ולהשקיע אי אפשר להצליח. או שתמיד יהיו אחרים חכמים יותר מאתנו וכאלה שפחות. וכך, לאט, לאט, מהמפגש של כישורים ונטיות עם הצלחה וכישלון, עם ידע וחוסר ידע, עם הערכה וחוסר הערכה, תלך ותיבנה תפיסה עצמית בריאה.

תעודה, כמו דו'ח חצי שנתי מהבנק, היא רק התחשבנות מקומית קצרת טווח. אין טעם לשפוט את עצמנו על סמך הציונים. זוהי רק תזכורת שאם ברצוננו לצבור נכסים השכלתיים ותרבותיים המאמץ צריך להמשך. אם הלומד הזעיר מביא תעודה לא כל כך טובה נהגו כמו בנקאי חכם: עזרו לו להציב לעצמו מטרות ראליות. הציגו לו תחזיות אופטימיות. האמינו ביכולתו לממש אותן. חבקו אותו חזק וספרו לו כמה אתם שמחים וגאים שהוא גדל בעוד חצי שנה.

 

פוסטים נוספים בנושא:

על תחרותיות בונה לעומת תחרותיות הורסת – "תחרות בין ילדים – לקפל נייר ולהרגיש מיוחד".
על הרצון להיות כל יודע ועל החשש לא לדעת: , "אני לא יודע", "אני ידעתי קודם".
כיצד לגדל ילד עם אהבה עצמית בריאה: "את/ה מהממ/ת".
על החשיבות של אהבה והתפעלות ללא תנאי – "האם אתם אוהבים אותי?".
איך מתמודדים עם פרפקציוניזם בילדות קראו "פרפקציוניזם של הילדות".

תגובות

  1. עדי הגיב:

    ראשית תודה על הפוסטים המרתקים כל פעם מחדש. ומרעננים את ההורות שלנו!
    ביתי בת 12 בככיתה ו'
    גאון בחשבון עברה בית ספר עקב מעבר דירה. כעת המורה שלה לחשבון וגם אמא של חברתה מביה"ס הקודם. דאגה להדגיש שכאן הרמה גבוהה יותר.. בחנה אותה על חומר שהן לא למדו עדין , כך שלראשונה בחייה פגשה ביתי ציון 80 בחשבון בתעודה היום נוכחנו לדעת שקבלה ציון נמוך…אנו חוששים אם להתערב בחלוקה להקבצות ואיך לתמוך בביתנו ? שגם כך היא ילדה שאת רגשותיה מבטא בהאשמות ותסכול..
    שוב תודה רבה רבה

    1. ל"הקבצה א'"
      (בת 12 עם פער בין יכולת והישגים בחשבון)
      בדיוק על הבלבול הזה כתבנו בפוסט. בלבול בין הישגים ויכולת.
      לדבריך לבת כשרון בחשבון, אך בגלל מעבר בית ספר הישגיה נמוכים. חשבון, להבדיל מספרות או תנ"ך, הוא תחום שמבוסס על למידה פורמלית. זהו ידע שאינו אינטואיטיבי. מערכת של סמלים וחוקים שהאדם המציא. ללא למידה מסודרת אי אפשר להתקדם. הציון 80 מבטא בדיוק את מה שהמורה אמרה: שהבת צריכה להשלים ידע כדי שתהיה ברמת הכיתה.
      בתכם בת 12 (קראו פוסטים על גיל ההתבגרות). בגיל זה ילדים זקוקים שיתייחסו אליהם כאל בוגרים, ישמעו את דעתם ויתחשבו בה. שתפו אותה בשאלה לאיזה הקבצה הייתה רוצה ללכת? האם היא רוצה את עזרתכם? התערבותכם? אם היא תכעס ותאשים אותכם בכישלונותיה בגלל מעבר הדירה, קבלו עליכם את האחריות (אני מניחה שהיא לא הייתה שותפה להחלטה על מעבר הדירה). אם היא תבטא תסכול מהקושי שניכפה עליה להתנתק מחברות ישנות ולהתמודד עם מסגרת חדשה, תנו הכרה לרגשותיה והבינו אותה. אם היא תאבד בטחון בכשרון שלה בחשבון עודדו אותה שזה מצב זמני, ממש כמו חשבון בנק.
      מישהי קרובה סיפרה לי שבילדותה נכשלה בחשבון. המורה שלה אמרה לה שיש כאלה שלא יודעים חשבון ומקבלים ציון טוב במבחן ויש כאלה שמוכשרים בחשבון ומקבלים ציון נמוך. והיא שייכת לסוג השני. המסר הזה נתן לה מוטיבציה לכל חייה. בבגרותה היא הפכה למתמטיקאית והייטקיסטית. למה שזה לא יקרה גם לבתכם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.