הדפסה
אני אוהבת את חג הפורים.
סוף סוף יום אחד בשנה שהורים יכולים לעשות משהו עם ילדיהם מבלי לשמש להם דוגמא אישית. סוף סוף מותר להורים לעשות לילדים משהו שהם עצמם לא אוהבים בלי להרגיש אשמה.
תחפושות הן דבר מצחיק. הכי משעשעות הן התחפושות הקנויות, אלו שעולות המון כסף. אנחנו מוציאים הרבה כסף על מנת להתחפש למשהו שכאילו שווה הרבה כסף, כדי להגשים משאלה שיהיה לנו הרבה כסף. מה שבטוח – אחרי הקנייה יהיה לנו הרבה פחות…
מצחיקות גם תחפושות של דמויות מפחידות למיניהן. הן מכניסות אותנו למצבים בלתי אפשריים. יש ילדים אלימים ותוקפניים שהוריהם לא ממש מתרגשים מכך. הפעם הראשונה שהם נבהלים היא כאשר הילד בוחר להתחפש לפושע.
מה אומרים לילד שהחליט להתחפש לבריון או לילדה שהתחפשה למכשפה? "איזה תחפושת מוצלחת!" , "את ממש משכנעת!" ??מה עונה ילד שנשאל למה הוא מתחפש לרוצח? "זה להגנה עצמית!", "כי אני לא שפוי!" ??הורים מסתבכים כשהם באים להחמיא לילד על התחפושת. הם נזהרים שלא להתפעל יותר מדי, בסוף הילד עוד ירצה לממש את החלום… התחפושות הללו מזכירות את הזאב בסיפור "כיפה אדומה" ("סבתא, למה יש לך פה כל כך גדול?" , "כדי לטרוף אותך!"). גם הן נועדו להפחיד את הסובבים ולהרגיש, ולו רק פעם בשנה, יותר מפחיד מאשר פוחד (ראה גם: "במשחק הכל אפשר").
יש ילדים שמתחפשים לפאוואר ריינג'ר וחושבים שהם כל יכולים. יש ילדים שמתחפשים לפאוואר ריינג'ר ובטוחים שהם כל יכולים. אבל רק במקרים מועטים יש, באמת, מקום לדאגה. רוב הילדים יודעים ללבוש את התחפושת ולפשוט אותה בכוחות עצמם. לעטות על עצמם את הדמות ולהסיר אותה. הם רק לא יודעים מה לעשות בין לבין. לכן הם שמחים לחזור לעצמם בסוף החג.
איפרתי בגן של בתי את כל הילדים, בינהם ילד בן 3 לנמר. ילדה שעמדה ליד אמרה לו – אבל אתה נמר נחמד, לא מפחיד.. אז שאלתי אותו – אתה נמר נחמד או מפחיד? והוא ענה – מפחיד!! (וכמובן הוסיף תנועה ושאגה).
והבת שלי רצתה להתחפש לסינדרלה, אבל מה לעשות שלסינדרלה יש שימלה בצבע תכלת, והיא אוהבת וורוד..אז היא התחפשה לגירסה שלה – "סינדרלה ורודה"
חן חן על האנקדוטה
איזו דוגמא חביבה שמראה כיצד הם חושבים אחרת מאיתנו. הגמישות הזו של הדמיון, לטוב ולרע, שמאפשרת בילבול וחרדות מצד אחד ופתרונות כל כך פשוטים מאידך.
הבן שלנו התלבט אם להתחפש לרמבו או לנינג'ה או לפאואר רינג'ר.. "כדי שהילדים בגן יראו איזה מכות חזקות יש לי". צחקנו, אבל החלטנו להציע לו להתחפש לחייל או שוטר. הוא התפשר והסכים להיות המפקד של המשטרה, רק אחרי שברר ששוטרים גם יודעים לתת בוקסים.
הבן שלנו שתכנן חודש קודם להתחפש לאריה, כנראה ניבהל מעצמו ובפורים לא רצה להתחפש.
להורים של אריה
חן חן על הדוגמא שמראה איך דמיון ומציאות מתערבים זה בזה. מה שהוא העיז לדמיין בליבו ולשאוף אליו ניראה לו מופרז או מאיים כשזה בא לידי ביצוע.
האם לא כולנו ככה? רוצים, רוצים… ונירתעים.
הציעו לו להתחפש לאריה גם לא בפורים. יש חשיבות לכך שילדים מעיזים להתחפש לדמויות חזקות וכך להתחבר לכוח ולעוצמה שטמונים בהם.
הי גוני,
יש לי ילד מטריף בן כמעט שנתיים. יום אחד הוא משחק עם הבובה באמבטיה- בובת מילוי שיש ל הבקבוק חלב ביד ופתח בפה מימי הסבתות. באמצע הוא מנסה לקחת ממנה ואחר כך גם מבקש את הבקבוק: ביא לי, ביא לי חלב,
מה לעשות היא לא מביאה לו. אני עוקבת ושמה לב למשהו מעניין: הוא עובר לכל מתחנן, קצת בוכה: ביא לי, ביא לי חלב,
ואז עובר לשלב תוקפני: כאליו צועק עליה: ביא לי! ומכה אותה.
הייתי צריכה ממש להרגיע אותו מהכעס ואולי העלבון שהבובה לא נתנה את החלב.
את יודעת מה הוא עשה אז: 'שתה' מהבקבוק ביד שלה.
מה? הוא הרי לא חושב שהבובה היא בן אדם. אז מה זה?
ל"אמא מטריפה"
(ילד בן שנתיים שנעלב מבובה כאילו היא אדם אמיתי)
את בטוחה שהוא לא חושב שהבובה היא בן אדם. אז זהו , הוא כן!
עד גיל שלוש, וגם אחר כך כאשר הרגש חזק, ילדים מתקשים להבדיל בין דמיון ומציאות. זה קורה גם לאנשים גדולים מהם. למשל לך. כאשר את קוראת בספר מרגש או צופה בסרט פתאום הפער בין המציאות החיצונית והפנימית מיטשטש. אנחנו פוחדים שיקרה משהו רע למישהו יקר לנו.. ולפתע נידמה לנו שזה בטוח מה שקורה.
ילדים בגילו משחקים בחול וכשהם שקועים במשחק המרחק בין הדמיון למציאות מצטמצם והם טועמים מהעוגה שהכינו. הם יורים במישהו אהוב ופתאום ניבהלים שמא הכעס שלהם באמת יכול להרוג. עצם המשחק החוזר עם מישהו נוסף עוזר להם לפתח את ההבחנה. אחרי כמה פעמים שהוא ישתה מהבקבוק של הבובה הוא יבין שזה רק משחק. זה באמת בקבוק אבל החלב הוא רק "בכאילו". כשהוא יהיה שוב מאד צמא הוא עלול להתבלבל שוב.
הביאי לו בקבוק משלו שיוכל לשתות. כשהוא לא יהיה צמא ומתוסכל יהיה לו יותר קל ללמוד את ההבדל בין "כאילו" ו"באמת".
תודה גוני,
מה שעזר לי חזק להתחבר להרגשה שלו הייתה הדוגמה מספר מרגש או מסרט.
פתאום נפל לי בכמה סרטים הוא נמצא לפעמים ביום.
אז באמת באמת
הרבה תודה וחג שמח!