קו-קו- קורונה

הדפסה

הבוקר קבלתי הודעה מבתי: כתבי לי, בבקשה, את החוקים של "קייטנת סבתא".
מדי קיץ, כדי לסייע לילדי לסיים את חופשת הקיץ מבלי לאבד את שפיותם, אני נוהגת לקיים קייטנת-סבתא. מקבץ הנכדים ומנעד הגילאים מחייבים התנהלות מובנית ומתוכננת מראש. רק כך אבטיח את שפיותי שלי.

כל בוקר , בקייטנה, נפתח בהצגה של התוכנית היומית (חזרתית ומגוונת במידה), ולצידה שינון של הכללים החברתיים. כל נכד מזכיר כלל שהוא זוכר. לפעמים זה מלווה בחיזוק קטן (אגוז מסוכר או צימוק) על כל כלל שנאמר. לפעמים מוסיפים לזה משחק (ידים למעלה – סימן שצועקים את הכלל. ידיים למטה – סימן שלוחשים אותו). העיקר, ברוח טובה.
הכללים הם מעין מטה-קוגניציות חברתיות. אלגוריתמים ונהלים שמשפיעים על קבלת ההחלטות של היחיד. כשהם נאמרים בקול, מופנמים ומוטמעים שוב ושוב, הם מאפשרים לבנות מודלים פנימיים של התמודדות עם נסיבות מורכבות. אלו נרשמים במוח כמו הנחיות ראש הממשלה במצב חרום.

במצבי קונפליקט  (בא לי/ לא באלי, לשתף/ לא לשתף, התמודדות עם תחרות..) אין צורך, כל פעם מחדש, לקרוא את הסיטואציה, לזהות את הבעיה, לחשוב על מספר תגובות אפשריות, להיזכר מה יכולות להיות התוצאות, לשקול מה הכדאיות לטווח הקצר והארוך, להתלבט, להתלבט…  ולבחור בתגובה שהכי מתאימה/ מועילה/ ערכית.

אין צורך להמציא כל פעם את הגלגל.

הכללים אינם רק תמרורים מקומיים, שפזורים לאורך הדרך, ומסמנים מה אסור ומה מותר. הם מנסחים ערכים ועקרונות שיבטיחו שקשרינו החברתיים והבין אישיים ינחלו הצלחה. הם "אקונומיים" וחסכניים, מכיוון שכל כלל מתאים להרבה מאוד תרחישים. עם זאת, הם לא מייתרים את הצורך במבוגר שיזכיר, יתווך ויאכוף אותם  עד שהם יופנמו.

הנה הרשימה ששלחתי לבת (וכל אחד יוסיף וימחק כהבנתו):
"גע, גע, גע – להירגע". "גש, גש, גש – בלי להתרגש."

"לא עושים מה שלא נעים לשני."

"אין מצב להפנות את הגב".

"אם יש ויכוח הולכים לנוח".

"אם יש מריבה – אין מסיבה".

"התחרות פורחת החברות בורחת".

"מותר להתגאות. אסור להתגרות".

"מה שיכולים לבד – עושים לבד".

"בא לי – זה לא מה שיקבע לי".

"מה שנהוג – קובע".

"אם יש כוח לשחק – יש כוח לסדר".

"הזמן הוא דבר יקר. מבזבזים אותו רק על משהו חשוב".

"כמה שעושים יותר לאט, מצליחים יותר מהר".

"עדיף לאט ובטוח על מהר ומרוח".

"עדיף לאט ורגוע על מהר ופרוע".

בעיתות קורונה קשה לשמור על קור רוח. 

אופטימיות ראליסטית היא אחד הסממנים של חוסן נפשי. בזמנים קשים היא מאפשרת לזכור שזה רק זמני, זה יחלוף, להישאר מאוזנים, לעשות משהו נחמד שיעזור לנו להירגע. לראות בסיטואציה הזמנה לבטא את מידותינו הטובות במלואן.

אם אי אפשר לשנות את המצב, כדאי לשנות את הגישה. הנה מטה-קוגניציה שמתאימה לנו, המבוגרים.

הפניות לפוסטים נוספים שאולי יעניינו אותכם:

מתי ואיך מתאים להשאיר ילדים בבית לבד –"הלו אמא"

מדוע ילדים משתעממים ואיך לעזור להם – "משעמם לי" 

איך מלמדים ילדים להעסיק את עצמם – "מי ישחק איתי"

איך מעבירים את החופשות בקלות ״אוי חופשה שכזאת״

על התפתחות המשחק השקט במקביל להתפתחות קשב וריכוז – "קשב וריכוז – ילד שלי מוצלח"

על סיבות תרבותיות לקשב לקוי: "אתה לא מקשיב לי"

על התערבות הורים  במריבות – "רישיון לריב"

הסיבה והפתרון למריבות אחים –"מריבות אחים"

תגובות

  1. לילית הגיב:

    תודה רבה שתהיה בריאות (גופנית ומנטלית) לכולנו

  2. הדס הגיב:

    איזה יופי גוני. כרגיל, תמיד לומדים ממך משהו. תודה, ושתשוב השגרה המבורכת שלנו.

  3. אורית הגיב:

    תודה תודה תודה! מתנה לספוג מעט מהחוכמה שלך!

  4. טליה הגיב:

    תודה רבה על המשפטים היפים והמועילים .

  5. יונה פאוסט הגיב:

    נשמע ממש יעיל ובודאי משפר את האוירה ותורם להנאה, תודה ❣

  6. אורית כהן- "אדי שור" הגיב:

    תודה רבה גוני היקרה, על משפטים כל-כך נכונים, מחודדים ומאירים, שעוזרים לדייק את ההתנהלות . כמו תמיד זוהי זכות גדולה ללמוד ממך ! שנשמע בשורות טובות מתרנגול הקורונה- האיור פשוט נפלא , גאוני !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.