״אנונימי״ אמר/ה…
אני נהנית מאוד מאוד מהבלוג! הוא עוזר לי בבית ובעבודה והתענוג מהאיורים מפנים את החוויה! תודה רבה!!
רציתי לשתף בסיפור שאולי יוכל להיות ציפור אם יתאים בתכנו. לי נראה מניפולציה לדחיית סיפוקים:
ילדה בת 6: אני רוצה על הלחם גבינה וזתים
ילד בן 3: גם אני רוצה זיתים על השוקולד
אמא: זה לא מתאים שוקולד וזתים תוכל לקחת אחד ביד
ילדה בת 6: גם אני רוצה אחד ביד
אמא: טוב
ילד בן 3: גם אני רוצה אחד ביד
אמא: אתה כבר קבלת
ילד בן 3:אני לא קיבלתי
אמא: ראיתי שקבלת
ילד בן 3: לא קבלתי אחד לקחתי שתיים עכשיו אני רוצה אחד…..
״ילדים זה לא צחוק״ אמר/ה…
ל"דוחה סיפוקים"
את נהנית מהבלוג שלנו ואנחנו מהפנינים של ילדיך – שלוש במכה אחת. ננסה לצייר לפחות אחת מהן בקרוב.
אולי זו מניפולציה, מה שבטוח שזה קושי לדחות סיפוקים. בגיל הזה התמימות נוטפת מהם ואין להם עדיין הבנה למיינד של השני. לעומת זאת מערכת "נירוני מראה" בשיאה. פרושו של דבר שכאשר הוא רואה מישהו אחר אוכל נדלקים לו במוח אזורים כאילו הוא עצמו אוכל. זו הסיבה שכל כך קשה להם להתאפק. מצד שני זה הבסיס להזדהות ולחיקוי חברתי שאוטוטוו.. יגיעו אף הם.
שתהני הנאה צרופה מהקטנים . ושתפי גם אותנו.
הי,
תודה על האתר המקסים,
לביתי בת השלוש יש אח קטן ומקסים אשר מתפתח ולומד לומר הברות לזחול למחוא כפיים וכו'
כשאנו מוחאים לו כפיים ומתלהבים ממנו אני מרגישה צורך להחמיא ולומר לה כמה היא גדולה על מנת שלא תקנא, האם יש מקום לרגש זה?
ל"קנאה"
(בת 3 שנולד לה אח קטן)
קנאה היא רגש טבעי ובריא. לידת אח היא הזדמנות פז ללמוד להתמודד עמה. אין שום סיבה לגונן על בתך מפני הקנאה. פעם הכרתי ילד שהתרגל שהוריו מגוננים עליו מפני קנאה. כשהוא קינא הוא מיד הפנה את טענותיו אליהם: "למה קראתם לו יוסיניו ולי רק משה'לה?!".., "למה לו יש היום יום הולדת ולי רק בעוד חודשיים?!"..
אם את חוששת שהגוזל זוכה באופן בולט להרבה יותר תשומת לב והתפעלות את יכולה לאזן את התמונה על ידי מחמאות והתפעלות היכן שמגיע לבתך, דווקא לא בצמוד להתפעלות מהאח. אם היא תראה שאת לא נבהלת מהקנאה שלה היא תלמד להכיל ולקבל אותה, כמוך.
בעבר כתבנו פוסטים בנושא קנאה וגם על לידת אח. חזרי וקראי בהם.
שתפי אותנו איך הולך.
תודה, בלוג מאוד נחמד וכתוב בהומור. מאוד חשוב, כהורה צעיר, לדעת שיש למי לפנות ולהתייעץ בו. ה-"תמיחה", מילאת הקסם !