מה זה בן, מה זה בת

הדפסה

בגן שליבו אני עובדתאחד הבנים כרוך אחר הבנות ומזדהה איתןאולי יותר מדיהוא מצייר כמוהן דמויות נשיות ולבבותמעדיף לשחק בפינת הבובות בתפקידים נשיים ולפעמים מבקש שיפנו אליו ויקראו לו בשם של בתאימו ספרה שבבית הוא מרבה להתחפשעונד תכשיטים ושם על ראשו מטפחות כאילו יש לו שיער ארוךלאחרונה הוא ביקש להגיע לגן מחופש לילדההאם לאפשר לואינני רוצה לדכא אותו אבל זה לא מקובל וגם מעורר מבוכה ולעג של ילדים אחרים.

נטייה מינית וזהות מגדרית אינם היינו הךהעדפה להראותלדבר ולשחק כמו בנות אינם סימן לנטייה מינית אלא לדילמה מגדריתמה אוהבים יותר – דברים שאופייניים לבנים או כאלה שאופייניים לבנותלמזלנו שיגיונות ילדות אינם נבואות שמגשימות את עצמן.אלמלא כן הבנות היו גדלות להיות "פרינססותוהבנים נהגי משאית זבל.להתלבטות סיבות שונותאולי בנות מסתוריות ומרתקות אותו (איך לא!). האביזרים שלהן זוהריםמסולסליםעוצרי נשימהוהדרך הפשוטה ביותר להבין "איך זה מרגישהיא לנסותישנם כאלה שבשלב הזה של חייהם נרתעים מתחרותיות ותוקפנות שאופייניים יותר למשחקי הבנים.אחרים מגלים את השונות בינם לבין אמא ומתחפשים לבת כדרך להכחיש אותההם היו רוצים להתחתן עם אמא או לפחות להיות כמוה (נדמה להם שזה אפשרי!). הפנטזיה להיות כמו אמא מגינה עליהם מפני חרדת הפרידה.

גנטיקה והורמונים קובעים את הרגשותההתנהגות והזהות שלנואבל גם ההיפך נכוןלהתנהגות מגדרית השפעה על ההורמונים ועל תהליכים ביוכימיים במוחבילדותמשחק עם בני אותו המין מהווה אימון מוחי חשובבעת המשחק מופרשים הורמונים שנקלטים ומפעילים אזורים במוח שאופייניים יותר לבני אותו מיןהבשלה של אזורים אלו מחזקת זהות מגדרית. בהתבגרות מצטרפים גורמים נוספים למשוואה שקובעים את ההעדפה המינית והרומנטיתלחינוך ולאופן הגידול השפעה רבה על הזהות המגדרית והשפעה חלקית על הנטייה המינית. בגיל הרך מתפתחת ההבחנה הראשונית, מבחינה ביאולוגית, בין בנים ובנות. בהמשך, הילד בורר לעצמו איזה דפוסים מגדריים (הופעה, עיסוקים, תכונות, תחומי עניין) הוא רוצה לאמץ לעצמו. ההבנה שניתן לבחור מאפיינים מגוונים, בהתאמה ולא בהתאמה למין הביאולוגי, מרגיעה.

 הבחיני בין מתן הכרה לרצון הנפרד של הילד לבין כניעה מוחלטת לרצון הזהמשחק משותף עם בנות והתנסות בהחלפת זהות במשחק הם מענה מספק לכמיהות ולתמיהות של הילדבזמנים אחרים דווקא עידוד להתנהגות מגדרית הולמת יכול להרגיע קונפליקטיםלחשוף את הילד להתנסויות רב גוניות כדי שבעתיד יבחר את העדפותיו מתוך רפרטואר נרחב של אפשרויות.

הסבירי לאימו שבבית הילד רשאי להתלבש כאוות נפשו אבל בגן זה לא נהוג ועלול להפריע לילדים אחרים שדוחים התנהגות כזו (לא ממניעים הומופובים אלא מתוך צורך להגדיר ולשמור על הזהות של עצמם). עודדי את הילד לקחת חלק בפעילויות עם בניםהוא לא חייב לקללללכת מכותללגום בירה או לספר בדיחות גסות אבל כדורגלתופסת ומשחקי בניה והרכבה יכולים להיות מקור להנאה.

בגנך עוד ילדים שסבורים (ובטעות!) שזהות מינית נקבעת על פי התנהגות או מראה (מי שחזק הוא בןמי שבוכה היא בתעובדה!). הסברה מתאימה יכולה למתן פנטזיותלהרגיע חרדותולהגביר סובלנות.

מי שנולד בן נשאר בן ומי שנולדה בת תישאר בתאו בקיצור – הגודל כן קובע. לפחות עד ההתבגרות ועד שהנטיה המינית הסופית תתבהר.

תגובות

  1. אנונימי הגיב:

    גוני שלום,

    …בשבוע שעבר בני (5.5) אמר לי "אני בת עם בולבול" (אלו המלים שלו) הייתי מופתעת ולא ידעתי מה להשיב. האם זו עדות לנטייה מינית הומואית בגיל כל כך צעיר? האם זה מעיד על רצון להיות בת? אנחנו מכירים את הנושא מבני משפחה וחברים קרובים אותם אנחנו מקבלים באהבה. אך עדיין מכביד עלי שהסוגיה עלתה בגיל כל כך צעיר. האם התחושות האלו שלו מקשות עליו חברתית? במשך השנה הזו היה לו לא פעם קשה בגן. לפעמים הוא מעוניין להתחפש לבת, לשים בשיער קשת של אחיותיו , או לק, ובנים בגן לעגו. מצד שני הוא אוהב גם דברים "גבריים" משחקים של בנים. מאוד חשוב לי לתת לו ביטחון ולעודד אותו. גם אם הוא מרגיש שונה לתת לו הרגשה שהוא בסדר גמור ולא לחנוק את זהותו. (אני גם לא מעוניינת לעודד אותו לכך) אבל חשוב לי שירגיש שהוא בסדר.
    מה דעתך?

  2. אמא יקרה
    (נטייה מינית אצל ילד בן 5.5).

    כרגע חשוב שתדעי שזה תואם גיל ולא בהכרח מבטא העדפה מינית או נטייה מינית. כבר מגיל שנתיים -שלוש רואים התנהגויות שמתאימות למין השני אצל ילדים.
    ילדים בגיל הזה מגלים את השונות בין המינים ואת השונות בינם לבין האמא. במקרה שלכם גם השונות בינו לאחיותיו. לפעמים זה מאיים עליהם והם מתחפשים לבנות כדרך להכחיש את השונות ולהרגיש שייך וקרוב. לפעמים הדרך שלהם להפנים את השונות כרוכה במשחק דמיוני ובדיקה שלה באופן מעשי.
    בכל מיקרה אין סיבה ללכת רק עם הרצונות שלו.הוא יודע מה הוא רוצה ומה טוב לו אבל גם אתם יודעים. בבית הוא יכול להתחפש, ואחר כך די.לגן לא נהוג ללכת מחופש,ומה שנהוג קובע!
    והכי חשוב זה לשחק עם אבא וחברים במשחקים גבריים. במשחקים כאלו מופרשים בגוף הורמונים שנקלטים באזורים במוח שמפותחים יותר אצל גברים ועוזרים לגבש זהות גברית.
    מקווה שזה מבהיר לך בפני מה את ניצבת.

    נשמח אם תעדכני אותנו.

  3. אנונימי הגיב:

    הפוסט נהדר. נושא רגיש שמטופל ברגישות.

  4. אנונימי הגיב:

    קצת התבלבלתי.חשבתי שהכל תורשתי ושאין לנו השפעה על הנטיות המיניות, ומי שנולד הומו יהיה הומו ומי שנולד סטרייט יהיה סטרייט. אני מכירה ילדים בבית ספר ובתיכון שגם מתחפשים לבנות. האם גם בגיל יותר מאוחר זה יכול לבטא גם בילבול ולאו דוקא נטיה מולדת?

  5. ילדים זה לא צחוק הגיב:

    ל"קצת התבלבלתי"
    תודה על התגובה.
    כשכתבנו את הפוסט קצת דאגנו. זה נושא טעון רגשות ומעורר מחלוקות שאין בכוונתנו לעורר. הוא עמוס ערכית ונוגע בנקודות אינטימיות אבל לא מכוון לשנות או להשפיע על עמדות אלו. אלא רק לתת מידע התפתחותי, כפי שמתבהר ממחקרים, סקרים ומעקב אחרי ילדים.
    אם הכל היה תורשתי היה לכולם נוח ופשוט יותר. כמו צבע שיער או עינים שאין לנו השפעה עליהם אלא יכולת לשנותם באופן מלאכותי. אלא שנטיה מינית יותר דומה מבחינה גנטית למבנה גוף ומשקל ויש לאורח החיים השפעה מוגבלת על הנטיה הסופית.
    גם בגיל ההתבגרות, כאשר מתרחשת סערה הורמונלית, יכולים לראות התנהגויות מיניות מעורבות שאחר כך חולפות או מתקבעות. בגיל הזה, כאשר הדחפים המיניים גוברים, ונמצאים בחברת בני אותו מין יכולה להופיע משיכה מינית לבני אותו מין שאחר כך מופנית חזרה למין הנגדי. או שלא.
    מקווה שאת קצת פחות מבולבלת. זה הנושא שמבלבל ולא את.

  6. אנונימי הגיב:

    פוסט מרתק שנוגע בנקודה רגישה ולא מדוברת.
    (לא רק בנושאי גידול ילדים)

    הראתי את הפוסט לידידיה לסבית, שמאד לא אהבה אותו – כי הוא למעשה סותר שלושה יסודות של "השיח הגאה":
    1. נטיה הומואית היא לא בעיה (צריך להתגאות בה ולא להסתיר אותה)
    2. נטיה הומואית היא לא הפיכה (היא דבר "גנטי" שלא ניתן לשנות)
    3. אין דבר כזה "התלבטות קטנה בנושא מגדרי" (יש רק נטיה הומואית כוללת = הגדרה של זהות מגדרית כוללת)

    בהקצנה, התשובה שהם היו רוצים שתכתבי להורה שהילד שלו מתלבש בבגדי בנות היא:
    "מזל טוב, כנראה שזכיתם בכך שנולדה לכך ילדה בגוף של בן, כדאי שתאפשרו לו/לה להתלבש בשמלות ככל שהיא רוצה ותתגאו בכך (כפי שאין לכם בעיה עם הרצון של הבת שלכם ללבוש שמלות). חבל לנסות להניא אותו/אותה מלעשות כך – כיוון שאין סיכוי לשנות אותו"

    לדעתי חשוב מאד לטעון שלא תמיד שלושת היסודות הללו נכונים,
    וכנראה כמעט תמיד, לכל ילד, יש התלבטויות קטנות בנושאים מגדריים, שאין להם שום "משמעות כוללנית" על זהותו, ושכמו בהתלבטויות אחרות, יש להורה מקום לאזן ולכוון אותן.

    אבא של נוני

  7. ילדים זה לא צחוק הגיב:

    לאבא של נוני
    חן חן לך על תגובתך.
    באמת שאלנו את עצמנו כיצד יגיבו על הפוסט אנשים שונים, וכאלו מהקהילה ההומו-לסבית. קיבלנו גם תגובות במייל ונפרסם אותן בהמשך.
    כפי שניסחת, ברור ויפה, בתגובתך הרבה ילדים מתחפשים למין הנגדי ממש כפי שהם מתחפשים לשוטר, לשודד,או לבוב-ספוג. בכל המקרים הללו לא היינו מיד מסיקים על נטיות מיליטריסטיות או אנטי סוציאליות והיינו מגבילים את התחפושת והמשחק הדמיוני לזמנים המתאימים.
    כמובן שישנם גם ילדים שילבשו שמלות בגיל צעיר וימשיכו בהעדפותיהם גם בגיל מבוגר. במקרים הללו הנטיה המינית חזקה וברורה ובלתי ניתנת לשינוי.
    אין זו בושה ואין כאן אשמה. מי שרוצה ישמח ומי שגאה יתגאה.

  8. אנונימי הגיב:

    קראתי את הפוסט ואני חייב לומר שלא הסכמתי עם המשפט "מי שנולד בן נשאר בן, ומי שנולדה בת תישאר בת".
    עובדתית זה לא נכון. יש אנשים שעושים תהליך של שינוי מין והם מודעים לשונות שלהם מגיל צעיר מאוד. חשוב גם לדבר על הנושאים האלה.

  9. ילדים זה לא צחוק הגיב:

    ל"לדבר"
    עובדתית אתה צודק. אבל האמירה שבן נישאר בן נאמרה בהקשר לפחדים של ילדים. לילדים יש חשיבה מאגית. הרבה מהם סבורים שאם הם ילבשו חצאית הם יהפכו לבת. אם הם יסתפרו קצר הם יהפכו לבן. אם בן ישחק עם בנות הוא יהפוך לבת.. דווקא החרדה הזו (לפעמים לא מודעת) היא שמפריעה להם לקבל ילדים עם התנהגות ג'נדריאלית שונה. אם הם פחות יפחדו ולא יתבלבלו יהיה להם הרבה יותר קל לקבל את השונה. אין מניעה להוסיף ולהסביר להם שכאשר גדלים, אם מאד רוצים, יש אפשרות לשנות את המין.
    אבל עם ילדים כמו עם ילדים – מידע עודף טרם זמנו יכול לבלבל ולקלקל במקום להשיג את מטרתו. לכן כדאי לתת את המידע הזה בעיתו.

  10. אנונימי הגיב:

    ילדים מאוד מרגישים את העידוד של ההורים ללכת עם הקונפורמיות המגדרית, וכאשר לילד יש נטיות אחרות, זה יכול לייצר קונפליקט לא פשוט. אני אישית הרבה יותר בעד הכלה וקבלה של השונות (לאו דווקא לעודד, אבל לאפשר את האופציה), מאשר לנסות "לתקן" (תשחק יותר עם אבא…). חוץ מזה, מי אמר שהתנהגות הולמת מגדרית היא דווקא נכונה לילד או דבר לשאוף אליו? ובכלל, האם יש מודל מגדרי שההורה צריך לעצב את הילד בדמותו?
    אני זוכר כמה וכמה אירועים שהתרחשו שהייתי קטן שבהם בדקתי את הגבולות של ההתנהגות המגדרית, והתגובה המבולבלת והלא מקבלת של ההורים שלי נשארה איתי בצורה לא טובה שנים אח"כ.

  11. ילדים זה לא צחוק הגיב:

    ל"אני אישית"
    עובדתית להרבה בנים בגילאים הצעירים ישנם ניסיונות בהם הם בודקים את גבולות ההתנהגות המגדרית, מתחפשים, משחקים עם בובות ועם בנות. רובם גדלים להיות הטרוסקסואלים.ודוקא בגלל הסטיגמה החברתית הם מתבישים בכך ומעדיפים לשכוח אפיזודות אלו. הבנה לאוניברסליות של בדיקת הגבולות הזו היתה תורמת לקבלה.
    דוקא ההבנה הזו מאפשרת להורים לא להתבלבל ולא לזלזל. לא ליחס לילד נטיה שאולי אין לו ולא לבטל ולדחות נטיה שאולי יש לו. מה היית מרגיש אם הוריך היו אומרים לך "זה טבעי שאתה רוצה לשחק ככה. במשחק הכל אפשר. זה עוד לא הופך אותך לבת. רק כאשר תהיה גדול תבחר, תדע"??
    לגבי מודל מגדרי, באופן כללי יש הבדל בין מוח גברי ומוח נשי. יש תחומים שבנים מצליחים בהם יותר מבנות, ולא בגלל הטיה תרבותית. כמובן שזו הכללה שיש לה גם הרבה יוצאי דופן. חשוב לתת לכל אחד גריה בכל התחומים כדי לאפשר פיתוח נטיות טבעיות. לכן חשוב לאפשר לבנים לפתח תחומים אופיניים למגדר. לאפשר – ולא לתקן או לכפות. כך גם לגבי בנות.

  12. אנונימי הגיב:

    ביתי בת ה5 מגלה נטיות מיניות.
    מרבה להתנדנד על קצה הספה באופן "שעושה לה נעים כאן" כהגדרתה (כבר מגיל 4 לערך)
    מידי פעם מעלה את השמלה.
    אני שומעת אותה מדברת על "האיבר הגדול" שיש לבחורים, ועוד דוגמאות מהסגנון הזה.
    כל זאת בעוד שבבית או במסגרת הגן אין כלל חשיפה אפילו מזערית לנושא. הכל מנטיה עצמית.
    כיצד מונעים התפתחויות שליליות עם התקדמות הגיל?

  13. ל"נטיות"
    (בת 5 עם התעניינות מינית מוחצנת)

    ילדים רבים בגיל של בתך מגלים את האזורים המיניים ואת התחושתיות הנעימה שהם יכולים להעניק לנו. בזה אין כל בעיה. הבעיה מתחילה אצל ההורים(וגם זו לא ממש בעיה). להם יש קושי לשקף את המיניות הילדית. היכולת של הורים להכיר ולדבר על הדחפים הללו נמוכה בהרבה מהיכולת לשקף רגשות ודחפים אחרים. בנוסף, גם היכולת להציב גבולות מיטביים פחות זמינה להם.

    ככל שלהורים יש קושי לשקף, להסביר ולהגביל ההבנה של הילד והשליטה שלו יפחתו. זה כל כך פשוט.
    כאשר בתכם עושה לעצמה נעים אמרו לה "בא לך לעשות נעים (משפחות שונות נותנות לזה שמות שונים: "נעימי", "דיגדוגימי"..) אבל לא עכשיו, לא ככה". הגדירו לה איפה והיכן כן (במיטה, באמבטיה אפשר אבל לא ליד אנשים או ילדים אחרים). ככה נהוג. אם היא עייפה, משועממת או מתגעגעת לאבא שעוד לא חזר הצורך לגירוי עצמי מרגיע (ממש כמו הצורך במוצץ) לפעמים עולה. הציעו לה הסבר על מה שקורה לה ("אולי את מתגעגעת..") ופתרון חליפי ("בואי אספר לך סיפור..").
    אותו כנ'ל לגבי סקרנות מינית.
    איזה סקרנות בריאה! איזה מזל שעוד אין לה צורך לחסום את הסקרנות הזו!
    גם כאן שיקוף והכרה לאבחנה היפה שהיא עושה בין בנים ובנות לצד הכוונה לדבר על זה עם אמא ולא עם כל אחד תרגיע אותה. לפעמים כשהסקרנות לא מקבלת מענה ושיקוף מצד ההורים, הילד מגזים ומתמיד בעיסוק בנושא עד שיצליח ליישב אותו בעצמו.
    אל דאגה. אין שום התפתחויות שליליות בעתיד. זהו רמז להתפתחויות חיוביות שתקרנה בעתיד הרחוק, כשהיא תהיה בוגרת.
    העתיד הזה עוד לא כאן.

  14. אנונימי הגיב:

    שלום,
    בני כמעט בן שבע ילד מאוד חברותי יחד עם זאת מאוד אהוב על הבנות כולן רוצות בחברתו והוא נהנה איתם. הוא לא אוהב לשחק כדורגל אוהב לשיר לנגן לרקוד ולצייר וכמובן לשחק בגן שעשועים.
    הוא קצת מדאיג אותי שהמשיכה שלו יותר לשחק עם בנות אני מנסה להבין אם הוא פשוט"מלך" עם הבנות ושולט בהן ועם הבנים ההתמדדות יותר קשה או שיש לו נטיות .גם עכשיו בחר חוגים יותר רגועים אלקטרוניקה ,דרמה ומשחק ולא רוצה לחוג כדור כמו בשנה שעברה? האם זה מעיד על העדפתו המינית?

  15. ל"נטיות"
    (בן 7 אהוב על הבנות)
    הסיכוי שההעדפה של הבן שלך לשחק עם בנות מעידה על הנטיות הזהותיות והמיניות שלו זהה לסיכוי שמשחק של ילד ב"סמי הכבאי" או ב"אהרון המכונאי" מעיד על העיסוק שיהיה לו בבגרות.
    קודם כל להירגע.
    אחרי שנרגעים ,האם את יכולה לחשוב על עוד הסברים מדוע הוא מעדיף את חברת הבנות?
    אולי בנות פחות אלימות והוא גדל בסביבה שמגנה אלימות?
    אולי בקבוצה שלו או בחוג היו בנים פרועים או מדריך נוקשה שגרמו לו להירתע מחברתם?
    אולי יש לו אחיות גדולות שהוא אוהב להיות בחברתן?
    אולי הוא לא טוב במשחקי כדור? ומה עוד?
    את גם יכולה לשאול אותו ישירות.
    אין שום דבר רע בלשחק עם בנות. יש משהו טוב בלשחק גם עם בנים וגם עם בנות. זה מכין אותנו ליותר מצבי חיים. אחרי הכול אי אפשר להבטיח שתמיד יהיו בנות סביבו. וגם לחברת בנים יתרונות משלה.

  16. אנונימי הגיב:

    יש במה שרשמת הרבה הוא לא אוהב אלימות ילד מאוד זהיר במה שקשור לסכנות {רואה את הסכנות } לא רוצה לשחק כדורגל שכדור לא יעוף לו בפרצוףוגם אמר שהוא לא טוב במשחק זה .
    ילד מאוד שמח ואהוב ואכן יש לו אחות גדולה שמפנקת וכל החברות של האחות .תודה בכל אופן מקווה שאכן אלו הסיבות .

  17. אנונימי הגיב:

    כמה התשובות של המגיבים המקצועיים הם עוילים וחסרי ידע
    ומקצועיות.
    ילד בגן ילדים שמחפש קרבת בנות ומתנהג כמותם ומתחפש לדמות נשית זה נורה אדומה מאוד בולטת ובהחלט סימן לדאגה
    ולא צריך להיות בעל מקצוע יש התייחסות ברורה לכך בכמה מקומות בגמרא בזוהר ובמפרשי החומש בינהם המב"ן על הפסוק: פורא ראש ולענה בפרשת ניצבים.
    לימודי פסיכולוגיה במוסדות אקדמאיים לא ממש עושים את האדם לחכם יותר אלא רק מלמדים חומר פרי מחקרים
    ושוב אנחנו רואים את הבורות של הפסיכולוגיה.
    אתם ממש לא קרובים והכי חמור הגאווה שלכם כבעלי מקצוע
    מונעת ממכן להודות כאשר אתם לא יודעים משהו וכך אתם מתעים הורים מודאגים ומונעים ממנו לסייע לילד.
    נראה לי ב"ה שהכי נכון היה במקרה כזה להכניס את הילד לגן של החינוך החרדי ובהפרדה בין בנים לבנות כדי שיעלץ לרכוש חברים בנים וילמד להתנהג כמו בן זכר.
    זאת הדרך הכי נכונה להקל על פתרון הבעייה של הזהות.

  18. אנונימי הגיב:

    בני בן השנתיים וחצי מכריז פעמים רבות כי הוא בת, רוצה לשים לק ואודם, ואוהב אביזרים של בנות. כשהוא מכריז שהוא בת הוא מחכה לתגובה שלנו (אם אומרים לו שהוא בן, הוא מתווכח ואם אומרים לו בסדר הוא חוזר על זה שוב או שותק). יש מצבים שהוא מחלק את האנשים שהוא מכיר לבנים ובנות ואז אומר על עצמו שהוא בן ולאחר מכן משנה את דעתו.. אשמח להכוונה איך נכון להגיב לדעתך. האם להסכים (כשהוא יודע שהוא בן) או לנסות להסביר לו שהוא בן או דרך שלישית..

  19. ל"הכוונה"
    (בן 2.5 שמברר עם עצמו מי זה בן ומי זה בת)
    בגיל 2.5 יכולת ההמשגה מאוד מוגבלת. בנך עוסק בזה ברמה המושגית, וכמו שהוא עדיין יכול להתבלבל בין כחול וירוק, או לנסות לבלבל ביניהם בכוונה ולראות מה קורה, כך גם העיסוק שלו בבנים ובנות הוא יותר שכלי ומשחקי מאשר עיסוק בזהות מגדרית.

    אילו הוא היה מגיש לך עוגה מחול ומתעקש שתטעמי ושהיא אמיתית, מה היית עושה?!
    היית מעמידה פנים וקצת משחקת אתו. אולי היית מציינת ש"במשחק הכול אפשר" (גם להעמיד פנים שהעוגה אמתית. גם להעמיד פנים שהוא בת). ואולי בסוף המשחק היית מסבירה שזה רק "בכאילו". כך גם עם האבחנה בין בנים ובנות.

    השלב הזה שבו הם משחקים בדמיונם בכול מיני אפשרויות (לפעמים הם אריה, לפעמים נסיך ולפעמים בת) ועדיין לא לגמרי מבינים מה באמת ומה כאילו הוא שלב יקר המציאות. הלוואי והיינו יכולים לחזור אליו מידי פעם ולהרגיש כל יכולים, גמישים ומשתנים ולא מקובעים, מבלי שזה יאיים עלינו.

  20. ל"הכוונה"
    (בן 2.5 שמברר עם עצמו מי זה בן ומי זה בת)
    בגיל 2.5 יכולת ההמשגה מאוד מוגבלת. בנך עוסק בזה ברמה המושגית, וכמו שהוא עדיין יכול להתבלבל בין כחול וירוק, או לנסות לבלבל ביניהם בכוונה ולראות מה קורה, כך גם העיסוק שלו בבנים ובנות הוא יותר שכלי ומשחקי מאשר עיסוק בזהות מגדרית.

    אילו הוא היה מגיש לך עוגה מחול ומתעקש שתטעמי ושהיא אמיתית, מה היית עושה?!
    היית מעמידה פנים וקצת משחקת אתו. אולי היית מציינת ש"במשחק הכול אפשר" (גם להעמיד פנים שהעוגה אמתית. גם להעמיד פנים שהוא בת). ואולי בסוף המשחק היית מסבירה שזה רק "בכאילו". כך גם עם האבחנה בין בנים ובנות.

    השלב הזה שבו הם משחקים בדמיונם בכול מיני אפשרויות (לפעמים הם אריה, לפעמים נסיך ולפעמים בת) ועדיין לא לגמרי מבינים מה באמת ומה כאילו הוא שלב יקר המציאות. הלוואי והיינו יכולים לחזור אליו מידי פעם ולהרגיש כל יכולים, גמישים ומשתנים ולא מקובעים, מבלי שזה יאיים עלינו.

  21. אנונימי הגיב:

    שלום.
    הבן שלי עלה לכיתה א השנה.
    מאז שהיה קטן ועד היום תמיד התחבר לצד הנשי שבו,
    עוד במעון ובגן תמיד אהב להתחפש בבגדי נסיכות ולשחק עם הבנות בפינת הבובות וכו.
    עם הזמן הרגשתי שהדבר משתפר.
    אבל,פתאום אני מרגישה שזה צף מחדש.
    על התחפושות-תמיד רוצה ומתעניין בתחפושות של בנות ואם אין לו בהישג יד )כי הוצאתי אץ התחפושות של הבנות מהבית) לוקח משהו של בנים-כמו גלימה ושם אותה כמו חצאית.
    בנוסף אוהב לרקוד ריקודים כמו של בלט-מפעיל לו מוסיקה ורוקד ככה.
    אבל היום הגיע ממש השיא!הוא אמר לי שיש לו קול של בת.
    מה אני אמורה לעשות??ממש קשה לי להכיל את זה..
    הוא כבר גדול!איך מתקדמים מפה הלאה?

  22. ל"לא מכילה"
    (ילד בכתה א שמתחפש לבת)
    אני הייתי עושה ההפך ממך:
    הייתי עושה לו ארגז תחפושות שבו גם כמה תחפושות של בנות. מסבירה לו שבמשחק הכול אפשר. גם להתחפש לבת. גם אם הוא מתחפש זה עוד לא עושה אותו בת. הייתי מגבילה את המשחק לזמן מסוים ולא לאורך כל היום, לא באוכל או בזמן משחק אחר.
    בנוסף הייתי מנסה להעשיר את המשחק שלו במשחקי קופסה או פעילות ספורטיבית. כדי שזה יקרה ילדים זקוקים לחברת ילדים אחרים משחקים, ואם אין אז לתחליף הפחות מוצלח – להורים.
    כפי שכתבנו בפוסט, משחקי בנות בילדות לא מנבאים את הזהות המינית בבגרות. דווקא כשאנחנו מסייעים לו לספק את הסקרנות שלו יש לנו יכולת להפנות אותה גם לאפיקים נוספים.

    אותי דווקא מעסיקה העליה במשחק בצמוד לכניסתו לכתה א'.
    לפעמים הגעגועים לאמא והקושי בפרידה מהבית, שנרגעו בגן , מתחדשים בראשית בית ספר. להתחפש לבת זה כמו להפנים ולהזדהות עם חלקים מאמא, וזה עוזר להתמודד עם הגעגועים.
    קראי מה כתבנו על פרידה. היי יותר זמינה אליו. שחקי את אתו במשחקי קופסה ועוד.
    כשהביטחון שלו במצב החדש, בבית הספר, יגבר הוא אולי ישוב לשחק במשחקים יותר הישגיים. כמוהו, כאשר את תרגעי מהדאגות שלך לעתיד הרחוק תצליחי לחשוב יותר צלול ולהכיל ביתר גמישות התנהגויות תואמות גיל ותמימות.

  23. מישהי שיודעת שאין קשר בין מין למגדר ולנטיה מינית הגיב:

    וואו, כמה חוסר ידע וטרנספוביה!
    אני מרחמת על הילדים/ות שאת מחנכת ועל אלה של מי שקוראים פה ומקשיבים לשטויות שלך. ככה גדלים אנשים אומללים. כאלה שהסלילו אותםן לעשות דברים מסוימים כי יש להםן איבר מין מסוים ולא כי הםן רוצים/ות.

    1. ל"מישהי שיודעת"
      תודה לך על תגובתך.
      מצטערת ומתנצלת אם הקריאה בפוסט עוררה בך תחושת דחייה וחוסר קבלה של טרנסג'נדריות.
      הפוסט נכתב בעקבות למידה מעמיקה של הנושא, בנוסף להכרות רבת שנים עם הרבה ילדים, שמדרך הטבע הפכו למבוגרים עם נטיות מגדריות ומיניות שונות, כולל טרנסג'נדריות.
      לצערי, כפי שאת כותבת, הרבה ילדים זוכים לגינוי וביקורת של הנטיות והמשאלות שלהם, ולחץ להתנהג בניגוד למה שהם מרגישים. בעקבות זה מתפתחת בהם תחושה של אשמה ובושה כרונית במי ומה שהם. זה עלול לפגוע בהערכה העצמית, להביא לריחוק , התבדלות, דיכאון וחרדה. זה מעורר חשש (אמיתי או מדומיין) שכל מי שרואה אותם מגנה ושונא אותם.
      דווקא הורים שרואים בכל התנהגות של הילד הקטן גזר דין ונבואה לעתיד, ממהרים לפגוע, לבטל וללחוץ על הילד לא לעשות דברים מסוימים ולהכחיש את משאלותיו.
      המסר שלי להורים הוא שחשוב לקבל ולא לזלזל ברצון של הילד להתנסות בזהות מגדרית אחרת. חשוב לא לבטל ולדחות נטייה שאולי יש לו, אבל גם לא ליחס לו נטייה שאולי עוד אין לו. וחשוב לחשוף את ילדינו למגוון רחב של חוויות משחקיות והנאה משותפת לסוגיה, לאו דווקא כדי להסליל אותו להתנהג באופן שמתאים לאיבר מינו.

      אני ממליצה לך לקרוא את הפוסט שוב, בתקווה שאולי לא תחווי אותו טרנספובי כמו בקריאה ראשונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.