שלושה ימים של סופת שלג, נצורים בבית (במקרה הטוב), ללא חשמל, חימום, טלפון, אינטרנט, טלוויזיה, רדיו.. מעמידים במבחן בקרת-איכות את ה- HPA axis שלכם, המערכת המרכזית שמטפלת בסטרס. כדי לאמוד את טיבה ענו על השאלות הבאות.
תנו לעצמכם נקודה על כל תשובה חיובית (כן) לשאלות:1, 4, 5, 6, 8, 10
תנו לעצמכם נקודה על כל תשובה שלילית (לא) לשאלות: 2, 3, 7, 9
אם קבלתם ציון גבוה עברה עליכם סופה שונה לגמרי מזו שעברה על אלו שהרבו למחות ולבכות, לכעוס ולהתלונן. אלה שהוצפו לא רק בגשם אלא גם ברגשות שליליים. לא הסתפקו בסופה הגדולה שבחוץ והוסיפו עליה סופה קשה עוד יותר מבפנים.
אם קיבלתם ציון נמוך- אל תייסרו את עצמכם, שוב. זו לא רק אשמתכם. הגנטיקה, הלטרליזציה מוחית (עוררות בצד ימין באזורים שקשורים לחרדה ורגשות שליליים. עוררות נמוכה בשמאל באזורים שקשורים בוויסות רגשי והתאוששות מהירה) והמתווכים העצביים (דופמין, שמקושר עם מצב רוח חיובי ויכולת ליהנות, נמוך. נוראפינפרין, שמקושר עם סערת נפש, חרדה ורגשות שליליים, גבוה.) אחראיים במידה רבה לתגובותיכם.
רובנו (4-6 נקודות) איפה שהוא באמצע. חצי אחד שלנו (גם במוח) רוצה להיות מרוצה ולא להילחץ. והחצי השני דואג שזה בדיוק מה שיביא לאסון. אז, על משקל "ברומא התנהג כרומאי" – כשאנחנו במפגן אקלימי של שלג וגשם נתנהג כמו מים. "נזרום עם זה". כי ככה זה בטבע.
אהבתי. כך זה בחיי . איך אני משנה את המצאות שלי על ידי נקודת המבט
הכל טוב ויפה עד שזה חוצה את ה"יכולת" שלי (קר "מדי") ואז באופן "אוטומטי" נקודת המבט חוזרת להרגל שלה ומרגישה רק שחור למרות שרואה לבן
ל"רואה אפור"
סליחה שהתגובה מגיעה הרבה הרבה אחרי שהשלג נמס.
יש מחקרים שמראים (יש בוודאי גם מחקרים הפוכים) שאנשים שנוטים לדכדוך מרגישים שמחה היכן שכל האחרים שמחים אך מתקשים להחזיק הרגשת שמחה ואושר לאורך זמן. מהר מאוד הם חוזרים להיות מדוכדכים. על אחת כמה וכמה קשה להם לראות לבן היכן ששחור.
התנחמי בכך ששחור ולבן זה אפור.
כשאת מרגישה דכדוך אמרי לעצמך "זהו לוח הצבעים שלי. כרגע הוא שחור אבל עוד מעט זה יתחלף. אל תתאמצי להפוך את ההרגשה כשם שאינך מתאמצת לפזר עננים בשמיים. הם יחלפו מעצמם. וכדי שלא תשקעי בהם פשוט עברי לעשות משהו ממשי ומעשי, משהו שממקד את תשומת לבך ואולי אף ישמח אותך לעשותו.
תני חיוך!
קיבלתי 7 (:
ל"שבע"
אשרייך. זה ציון שמצביע על אופטימיות, יכולות וויסות רגשי טובות ויכולת להיכנס לאט למקומות קשים, לצאת מהר ולהתאושש בקלות מהבאמפרים של החיים.