הדפסה
ישנה העצמאות הילדית, הראשונית. לומר "לא". לומר "די". לומר "שלי" ו"אבל בא לי". להצליח להיות ניפרד, לרצות ולהרגיש שונה מדמויות ההתקשרות להתנהל על פי רצונות והעדפות אישיים ולנסות להתנער משליטה. לעשות באופן עצמאי מה שיכולים מבלי להיות תלוי בזולת כל העת.
ישנה העצמאות החברתית, התרבותית, הקונבנציונלית. היכולת של קבוצה, חברה או לאום לחיות במקום משלה, להתנהל על פי חוקים ועקרונות תרבותיים משותפים כמו דמוקרטיה, צדק, שוויון, חופש, זכויות, חובות.
ישנה העצמאות הרגשית, הפנימית. היכולת להרגיש חרות וחופש פנימיים. להתנהל חופשיים משליטה ומתוך אי תלות בדפוסים פנימיים ותפיסות שלנו, על עצמנו ועל אחרים, מקובעים ונוקשים.
להרגיש חופשיים לעשות את הדברים שאנחנו נמנעים מלעשות.
להשתנות במקומות שקשה לנו להשתנות.
ללכת למקומות שאנחנו חוששים ללכת.
לקבל את מה שקשה לנו לקבל.
לשחרר במקום שקשה לנו לשחרר.
לסלוח היכן שאנו מתקשים לסלוח.
וישנה העצמאות בתוך יחסים. כמו זו שאנחנו מנסים לטפח בילדינו.
מכירים את ההורים שנותנים לילד שלהם המון עצמאות?
הם אומרים לו, בוקר וערב: "תרגיש חופשי לעשות את מה שאנחנו אומרים לך". ואחר כך הם יוצאים למלחמה כי הילד לא לקח את החופש שהם נתנו לו.
או ההורים שאומרים לילד "תרגיש חופשי ועצמאי לעשות מה שטוב לך". אז הילד עשה מה שטוב לו, ולא הלך לבית ספר, ולא זז מהמחשב.
מי ייתן שהיחסים שלכם עם עצמכם ועם ילדיכם לא ידמו למלחמת עצמאות שלעולם לא מתחילה, או לעולם לא נגמרת.
חג עצמאות שמח.