הדפסה
"אנונימי" אמר/ה:
תודה על הבלוג המיוחד שאני קוראת בו בקביעות, ונעזרת המון.עכשיו אנחנו בעניין גמילה של הילד שלי שבעוד מספר שבועות יהיה בן 3.חלק מחבריו בגן כבר נגמלו. הוא מדבר על כך ולכן חשבתי שהוא מוכן. קנינו סיר וספרנו את הספר "סיר הסירים", אבל כשזה מגיע למעשה הוא לא מסכים בשום אופן לשבת על הסיר. רק עם מכנסיים. אבל להוריד את הטיטול – אין על מה לדבר. פעם אחת ניסיתי והוא בכה מאד. אני לא רוצה להלחיץ או להפחיד אותו ולכן הפסקתי מיד. אציין כי עוד לא שמתי לו תחתונים אף פעם, חשבתי שהוא צריך להכיר את הסיר קודם ולנסות לשבת עליו. מה לעשות? לחכות? לנסות? בכל זאת לשכנע אותו? מה את חושבת?
"ילדים זה לא צחוק" אמר/ה:
"חשבתי" יקרה
אם מישהו היה מזמין אותך לאכול מאכל שאת לא מכירה, מנסה לשכנע אותך במילים שזה טעים ובאותו זמן מעווה את הפרצוף כאילו הוא ניגעל מהטעם – למה היית מאמינה? למה שהוא אומר או למה שהוא לא אומר? היית טועמת או מסרבת?
בגיל 3 הוא לפחות חצי שנה כבר בשל לגמילה. כדי שיאמין שמשהו שהוא אינו מכיר הוא לטובתו הוא צריך לראות שאת בטוחה, מחייכת ולא נרתעת. יש סיכוי שאת חוששת להלחיץ אותו והוא מפרש שאת חוששת מהסיר, ממש כמוהו. שימי את הסיר בין המשחקים, הושיבי עליו, תוך כדי משחק, את הבובה, את הילד, את אחד האחים. אחר כך בשירותים נסי להושיב את בנך בלי מכנסיים ובלי חיתול כמו שהיית מנסה לשכנע אותו לשחק במשחק חדש. בלי חשש. מתוך שכנוע פנימי מלא. חזרי על כך כל פעם שאת רוצה להחליף לו. תראי שלאחר כמה פעמים הוא יהיה מוכן. הוא ידבק בשכנוע שלך ולא בחשש שלך.את יודעת מה אני חושבת? אני חושבת שמה שחסר לך זה ביטחון לעשות את מה שאת יודעת ולא ידע מה כדאי לעשות. הרשי לעצמך לעשות את זה צעד צעד.וזכרי: זה לא "או שמצליחים מיד, או שנכשלים לעד" אלא "מנסים, מנסים ובסוף מצליחים".
שלום,
הבן שלי מאוד מפחד משינויים – לעבור חודש קודם מסנדלים לנעליים היה סיפור
ללבוש מעיל חדש במקום הקפוצ'ון המוכר לו גם היה סיפור
בדברים האלו ראיתי שכמה שהתלהבנו לו לא עזר – הוא מאוד התעקש. וראיתי שאם אני מכריחה אותו אחרי יום הכל בסדר והוא נקשר לנעליים החדשות וכו
בגמילה הוא גם מסרב בתוקף על אף שהוא מצליח – השאלה אם בעניין הזה כדאי להכריח? כי שוב זה עניין של שינוי, או שלהכריח בנושא זה יכול לעשות נזק?
ל"מכריחים"
לא כתבתם בן כמה הילד . וגם לא על איזה שלב בגמילה מדובר. לכן אענה בכלליות.
אפשר להכריח ילד לשבת על השרותים, או להוריד חיתול, אבל אי אפשר להכריח אותו לשחרר את מה שצריך. מתח ולחץ מכווצים את הסוגרים וגם מגבירים את החששות והפחדים. ללבוש קפוצון פחות מאיים מאשר לשחרר לשרותים. וגם אי אפשר לא להצליח. מצד שני מעט לחץ מצדכם, או יותר נכון אסרטיביות נותנים מסר של "הכול בסדר. אין מה לחשוש. אנחנו אתך. אנחנו נעזור. בטוח שתצליח. עכשיו! צריך!".
הכינו אותו מראש שממחר תתחיל הגמילה. דרגו את המשימה לשלבים, והתקדמו שלב, שלב. היו איתו ושדרו לו רמזים של אהבה וביטחון. גם התפעלות עודפת יכולה להיות מציפה, לילד שמביא רגישות חושית.
קראו את הפוסטים הרבים בנושא ואת השאלות והתשובות. וגם פוסטים על חילופי עונות ותגובה לשינויים.
בהצלחה.
שלום
שמעתי עליך רבות, אודה מאד אם תוכלי לעזור לי.
יש לי בן חמוד מאד בן שנתיים וחצי, עם אופי נח, שמח וזורם.
במעון שלו התחילו לגמול את הילדים וכמובן שגם הוא נורא רצה ..
התהליך במעון עבר יפה הילד בקושי פספס גם בשנת צהריים היה קם עם טיטול יבש.
הבעיה היא בבית- אציין שאני לא חשבתי לגמול אותו עדיין לא הרגשתי שהוא בשל.
בבית- הוא לא מסכים לעשות בשום אופן.
למרות שעשינו את זה הכי בכיף עם ממתקים סיפורים והרבה התלהבות שהוא גדול וכו'…
חשבתי אולי הוא לא מרגיש בטוח בשירותים בבית גם עם ישבנון, אז קנינו לו סיר שזה גם היה חגיגה אבל לא עזר- גם בסיר הוא לא מסכים לעשות.
הוא יושב בשירותים/סיר 10 דקות ולא עושה כלום, אחרי כמה דקות שהוא קם הוא עושה בתחתונים.
עכשיו הגננת אמרה לו שאם הוא לא עושה בבית אז גם במעון הוא לא עושה בשירותים.
היא לא רוצה לבלבל אותו ששירותים זה "בחירה" – כשרוצים עושים וכשלא רוצים לא עושים.
הוא ממש כעס.
זה לא נראה לי. אשמח מאד אם תייעצי לי מה נכון לעשות.
ל"לא נראה לי"
(בן 2.5 שנגמל בגן ולא בבית)
.
נראה לי שהילד קולט את ההיסוס שלך. כמו כן בבית חסר לו החיקוי החברתי.
לכולנו נוירוני מראה במוח. כשם שאנחנו מתמלאים רצון לטעום משהו חדש למראה ילדים אחרים שזוללים אותו בשמחה, כך גם מתחשק לנו להשתייך ל"להקה" וללכת לשירותים. וכמו שיש דברים שהוא עושה בגן (יושב במפגש) ולא עושה בבית, גם כאן הוא מזהה שיכול להיות הבדל.
מה לעשות?
להרגיע את הגננת (הרי אי אפשר להחליף אותה) ולבקש שתהיה יותר גמישה. אין שום הצדקה לא לתת לו ללכת לשירותים בגן. זה רק מחבר לו את נושא השירותים עם הרגשה של דחיה חברתית וכעס. הרי הגננת לא הייתה אוסרת עליו לסדר צעצועים בגן, בגלל שבבית אמא יותר ותרנית.
ובבית,
המשיכו לעודד אותו. בלי חגיגות גדולות ובלי טררם. עודף התרגשות רק יכולה להרתיע אותו ולהסיח את דעתו מהמשימה המרכזית.
קראי את כל מה שכתבנו בפוסטים. קודמים, ואת השאלות והתשובות.
בטוח שתצליחי.
תודה רבה על עצתך!!
פעלתי כמו שאמרת, החזרנו את הגמילה במעון.. והיום הוא גמול גם בבית!!!!
הוא שמח ומאושר כל פעם שהולך לשירותים…
שלום,
קראתי כמה פוסטים באתר ומאד נהניתי מהגישה.
יש לי בן בן שנתיים וחצי, לאחרונה הוא התחיל להגיד לי לפני שהוא עושה בטיטול והוריד אותו בכל הזדמנות שהיה בלי מכנסיים. חשבתי שהוא כבר בשל לגמילה ורציתי לנצל את זה שהוא כל הזמן בבית, אז יום אחד הלבשתי לו תחתונים והצעתי לו לשבת על הישבנון.
הוא ביקש לעיתים קרובות ללכת לשירותים, ותמיד הסכים ברצון לנסות אם הוא צריך, אבל ביום הראשון הוא פעמיים הצליח לעשות ממש קצת פיפי לשירותים, ובשאר הפעמים הרטיב, ולמחרת הוא הרטיב 6 פעמים ברציפות ולא הצליח אפילו פעם אחת.
אחרי זה נמאס לי והחזרתי לו את הטיטול, והוא לא ממש התנגד.
החלטתי לחכות שיגדל קצת ואז זה ילך, אני מקווה, יותר בקלות.
מה את אומרת? היה עדיף להמשיך? וכשאחליט לגמול אותו שוב, מה אני יכולה לעשות כדי שזה יצליח יותר?
תודה רבה!
ל"יותר בקלות"
(בן 2.5 שמתחיל גמילה מחיתול)
הבן שלך כבר בגיל שמתאים לגמילה, וגם העונה חמה ונוחה.
אם הוא מוריד טיטול סימן שהוא מזהה מתי יש לו, ורוצה לגדול ולהתפנות כמו גדולים.
אם הוא מסכים ללכת לשירותים סימן שאין לו חששות, ושהוא סומך עליכם שתנחו אותו.
מה שהוא ואת עוד לא מבינים זה שמכיון שתמיד עשה בחיתול הוא עדיין לא יודע לסגור ולשחרר את הסוגרים כשהוא מעל השירותים.
על גמילה נאמר "לנסות זה להצליח". אם את רואה בפספוס כשלון גם הוא יפרש את זה ככה וימנע מהשירותים. אם משהו לא בא מיד ובקלות, זה לא סימן שאנחנו "לא בשלים" לעשותו. האם את מוותרת על לימוד של משהו, אם הוא לא בא בקלות? האם זה מה שאת רוצה שהוא ילמד?
כן, לדעתי עדיף להמשיך בגמילה. לומר לו "כל הכבוד" , "מי גדול", "מיום ליום תצליח", "מנסים מנסים ובסוף מצליחים".
כתבנו שוב ושוב בפוסטים בנושא ובתגובות שלל עצות וצעדים ברורים.
חזרי וקראי. הפעם מתוך נחישות לא לוותר.
בטוח שתצליחו.
הבן שלי כמעט בן שלוש
נמצא בגן שרב הילדים כבר גמולים
ניסיתי בעבר לגמול אותו ואני חוששת שהוא פיתח ריאקציה ופחד
קניתי לו מדרגות לשירותים והבטחתי לו עולמות אבל אין עם מי לדבר הוא פשוט מעביר את הנושא ומעדיף רק טיטול
לא מוכןלשבת על המדרגות בטענה שיפול ( אפילו עם מכנסיים וטיטול)
לא מוכן ללבוש תחתונים על הטיטול
גם להחלפות טיטולים החל להתנגד
אבל נהיה מצב שמסכים כי יודע שהאלטרנטיבה זה תחתונים
אני בייאוש, אשמח לעצתך
ל"ביאוש"
(בן כמעט 3 שפוחד לשבת על השרותים).
לפני שאת מתייאשת, הנה שתי נקודות אור. אחת: בנך יודע להסביר מה מרתיע אותו. הוא פוחד ליפול. השנייה: כשברור לו שאת נחושה (לשים תחתונים אם יסרב לטיטול) הוא נענה לדרישתך.
בשאלתך חסרים עוד הרבה פרטים: האם פיפי הוא עושה, כשאין דרישה לשבת על האסלה? האם על סיר הוא היה מוכן לשבת? מאיפה הפחד ליפול? האם יש בעברו מקרי נפילה שהבהילו אותו? האם מישהו מזהיר אותו יותר מדי מפני נפילה (למשל כשהוא מטפס על מתקנים בגן השעשועים)? האם יש לו רגישות וסטיבולרית (רגישות להתנתק מהקרקע ולאבד שיווי משקל)?
בהעדר כל הפרטים הללו אני יכולה לתת לך כמה עצות כלליות.
אל תבטיחי "עולמות". זה רק מגביר את הקונפליקט והחרדה. מספיק להבטיח סוכריה קטנה או ריבוע שוקולד.
תמשיכי לשדר לו רוגע , קשר ובטחון. "הכל בסדר. אתה חושב שתיפול. אתה ילד זהיר". "מיום ליום תהיה גיבור על הפחד. אני פה כדי לשמור/ לעזור. בטוח שתצליח". "אתה ילד נהדר". אם הוא קולט את המצוקה שלך והיאוש, הוא רק ירצה עוד יותר להעביר נושא. ילדים מוכנים לסבול חיתול רטוב אבל לא אמא במצוקה.
כך גם לגבי החלפת טיטול. "אתה לא רוצה להחליף. אבל צריך. עכשיו!". "מי ילד חמוד שמחליף טיטול. כל הכבוד!". היי נחושה, כמו שאת יודעת. אבל בלי התניות ( אם.. אז..).
עשי איתו סיפור או הצגה עם בובות (יותר מפעם אחת) בה תסבירי לו, דרך משחק, מה קורה לו. סיפור על בובה שלא רצתה לעשות בשרותים כי פחדה שתיפול לאסלה/ במדרגות. מיום ליום הבינה שאי אפשר ליפול. שאמא שומרת…לאט לאט היא למדה לעשות בשירותים. קודם ישבה על הסיר. אחר כך העיזה לשבת על מדרגה אחת. עם מכנסיים. אחר כך על שתיים… ובסוף על השירותים. כל הכבוד!
אם את תהיי רגועה, עקבית, נחושה, שומרת על רוח טובה ומעודדת – זה בטוח יקרה!
יש לי ילד בן 3, בתהליך גמילה כבר חצי שנה, יודע לעשות באסלה ולא חושש, אבל לא יוזם בכלל, אם לא לוקחים אותו כל זמן קצר הוא מפספס, (הוא יודע ליזום לפעמים כשהוא מחוץ לבית, הוא גם יודע להתאפק וקם בבוקר יבש, נראה שכשהוא עסוק הוא לא שם לב ומפספס וגם לא כ"כ אוהב ללכת לשירותים, גם בגן לוקחים אותו בפרקי זמן קצרים, למעשה מפספס כמה פעמים ביום. בתחילה היתה לי הרבה סבלנות, עגשיו אני כבר מתוסכלת.
ל"מתוסכלת"
(בן 3 שממעט ללכת לשרותים מיוזמתו ומפספס)
כבר כתבנו על הנושא בפוסטים ובתשובות לשאלות. מיכוון שיש כמה פוסטים בנושא והרבה שאלות ותשובות, אולי קשה קצת למצוא את התשובה המתאימה.
הנה לך עוד תסכול. גם אני מתוסכלת. עם כל הרצון הטוב תמיד יהיה קשה לתת או למצוא מענה מדויק,קל, ומהיר.
אני מציעה לך, בכל זאת, לאסוף כוח ולחפש בתוך שפע החומר את התשובה שמתאימה לך.
ובכל זאת אתן לך מענה חלקי, שאולי יעזור.
כדי שילדים ייזמו מרצונם ללכת לשרותים (מבחינת רבים זה דרישה מוגזמת. היה בסדר עד כה. למה אי אפשר להמשיך.יש דברים הרבה יותר מעניינים לעשות) צריך שיתקימו כמה תנאים: שיבינו מה נדרש מהם, שיהיו מודעים לתחושות הגוף החמקמקות, שתהיה להם מוטיבציה וקשב לנושא, שירגישו רגועים ובטוחים בבית השימוש. כשכל אלה מתקימים שוב ושוב ושוב ההרגל מתקבע והופך אוטומטי. אזי הם יוזמים באופן מלא ולא מפספסים.
מה לעשות שלא כל התנאים מתפתחים ומבשילים במקביל. ואז ההרגל האוטומטי לא נוצר. במקרה הזה "סבלנות שווה זהב". ותסכול מביא בלבול.
נראה שבנך עדיין לא מרגיש בטוח ונעים בשרותים, מתקשה לשמור על קשב לתחושות הגוף, כשהוא עסוק. וגם המוטיבציה לא בשמים. אם את רוצה קצת לזרז את התהליך את יכולהלעשות איתו הצגות קטנות עם בובות, ומיני-סיפורים, בזמני משחק, בהם את מדגימה בובות שרוצות לשחק או שוכחות ללכת לשרותים.בטוח שבסוף הן תצלחנה. או לעודד באופן אקטיבי, ואפילו להציע חיזוק קטן כל פעם שהוא יוזם מעצמו.
לידיעתך, הרבה ילדים בגילו עדיין מפספסים ולא יוזמים. תשאלי את הגננות. ככה זה ילדים.
גם לנו לוקח, לפעמים, הרבה הרבה זמן עד שאנחנו מפתחים הרגל טוב.
סבלנות זה גם הרגל.