הדפסה
תחרות היא התמודדות בין שניים שתוצאותיה נתפסות כהפסד או ניצחון. כשניצחון בתחרות הופך למטרה בפני עצמה התחרות הופכת אין סופית. היא מובילה למתח, תסכול, כעס, חרדה, תוקפנות ושנאה. ואפילו למלחמה.
ילדים , שהופכים אחר כך למבוגרים, מתחרים מי הראשון, מי תופס את המקום הכי טוב, החתיכה הכי גדולה, למי יש הכי הרבה בייבלידס, מי הכי חזק, הכי גיבור, הכי חכם, הכי צודק, הכי עשיר, הכי פופולרי, הכי מפורסם, ולמי יש הכי הרבה כבוד. אוי, כמה שזה שוחק. כמה שזה מתיש.
כשאנחנו מזהים תחרות אצל ילדינו ומזכירים להם שוב ושוב ש"זה לא תחרות..", אנחנו מנסים לעזור להם להמיר תחרות עם הזולת לתחרות עם עצמם. להחליף תחרות חיצונית וקונקרטית בתחרות פנימית וערכית. במקום להתרברב שהם יותר טובים ממישהו אחר, לנסות להיות מחר יותר טובים ממה שהם היו היום. כי כשאנחנו מונעים מהרצון לנצח את עצמנו במקום להביס את השני – זו אולי לא תחרות, אבל אנחנו ניצחנו!
כל כך נכון!! , חשוב יעל פשוט מקסים!!!❤️
גוני שלום,
הילדים שלי בתחרות מתמדת מה שנראה לי יוצר מאבקים יומיומיים בעיקר בזמני לחץ, בהתארגנות לשינה ובבוקר לבית ספר… במקום להיות מרוכזים במשימות שלהם הם מרוכזים במישהו אחר ואיך הוא עומד בדרך או עשה לו מבט שלא היה לרוחו…
מה הקווים המנחים שאפשר להציע כדי להפיג את המאבקים האלה?
ל"מאבקים"
סליחה על העיכוב בתגובה. בגלל שבושים בתוכנה לא ראיתי את תגובתך.
כשאנחנו מנצחים מישהו אחר מופרש במערכת העצבים שלנו מתווך עצבי (סרוטונין) שמגיע למרכז העונג ונותן לנו את החיזוק האולטימטיבי שגורם לנו לרצות עוד מהמנה הטובה הזו. עם זאת לסביבה יש השפעה ממתנת או מחזקת את התופעה, וכך גם להבנה החברתית.
בעבר כתבנו על זה הרבה. ראו פוסטים "תחרות בין ילדים", "אני ידעתי קודם", "אני לא יודע". וגם בתוך הפוסט "תהליכים התפתחותיים" יש מאמר שנקרא "אהבה עצמית בריאה כתימה התפתחותית".
קראו את כל הנאמר. אל תעזרו בתחרות בין הילדים גם כשהיא נוחה לכם, כמו בכניסה למקלחת, התארגנות בוקר או כל מצב אחר. שמשו דוגמא ואל תכנסו לתחרות זה עם זה – מי יותר צודק/ שווה/ קובע, ובלי עודף דרוגים ושיפוטים. מעבר לזה יש הרבה תיווכים ותובנות שמפורטים בפוסטים שילדים מבינים בתהליך ההתפתחות , וביכולתנו לקצר להם את הדרך להבנה.