קצת על סיפורי גבורה והפחדים שהם עלולים להעלות- חג חנוכה שמח!!

הדפסה

תהליכי החשיבה של הקטנטנים דומים מאד לתהליכי החלום. הכל אפשרי. הכל טוטאלי. הכל נצבע בצבעים דרמטיים.
במלחמה שבין האור (ההגיון) לחושך (הדמיון) יד הדמיון על העליונה.

הרעים עוברים דמוניזציה, נכונים להפתיע, לפגוע, להזיק. החזקים הם בעלי כח אדיר. לעומתם הילד מרגיש כמו אפרוח זעיר.
הדמיון כמו קלידוסקופ שבו ניסים, רשעים, בית המקדש, אסונות, צדיקים, הרס, מלחמה, מוות וגיבורים…. מחוברים זה לזה בסדר בלתי צפוי וחסר הגיון.

חווית החג מהפנטת ומדאיגה כאחת.
ההורים, כמו אור איתן, ממשיכים במשך שמונה ימים להכניס סדר, ארגון, משמעות, חום ואהבה לחווית החג.

ויהי אור!!

חג חנוכה שמח ומלא אור לכולנו.

תגובות

  1. אנונימי הגיב:

    אין מילים על הפוסט המדהים שאני בורחת אליו בלי סוף…. את פשוט חלק בלתי נפרד מגידול החבר׳ה שלי. מלא תודות.
    רציתי לשאול על פחדים בחלומות, (5 ו9). בדרך כלל פחדים סביב גנבים או ערבים, חוטפים וכד׳

  2. ל"חולמת")
    סליחה שהתגובה התמהמהה. שרי ילדה והיינו עסוקים עד מאוד.
    האם את יכולה להרחיב ולפרט את שאלתך כדי שתשובתי תהיה יותר מכוונת ומתאימה לך? אילו חלומות? מה תוכנם? איך מתבטא הפחד? ומה אתם עושים כדי לעזור?

  3. בר הגיב:

    גוני ושרי שלום,
    חיפשתי אתכן הרבה זמן ורק עכשיו מצאתי את האתר החדש, תתחדשו, מקסים!
    שאלה:
    הילד המתוק בן ה 4 מגיע בכל לילה בשבועות האחרונים כי הוא רואה 'זאב'
    ניסינו להסביר ביום כמובן, ובזמן רגוע, מה ההבדל בין דמיון למציאות, מי יכול ואיך אפשרי להכנס לבית שלנו, ניסינו מבצעים ובסוף אנו נכנעים כי הוא משתחל בשקט ובנחמדות למיטה.
    אני כבר לא יודעת אם זה עדיין ה'זאב' או שמא משהו אחר.
    דבר נוסף, לאחרונה ממש נרתע בצרחות מכלבים.
    בנוסף אציין שחוש הדמיון אצלו מפותח מאד.
    אשמח אם אפילו תוכלי להרחיב בפוסט בנושא פחד לילה

  4. ילדים זה לא צחוק הגיב:

    ל"אמא של כיפה אדומה"
    (בן 4 שפוחד בלילה מזאב)
    בקרוב מאוד נכתוב פוסט בנושא, לבקשת כמה הורים. בינתיים הנה הפרומו.
    אם הוא משתחל למיטתכם בשקט ונחמדות ולא בבכי וצעקות הוא באמת מתוק. סימן שהחרדה אינה כה עזה, והוא מצליח להגיב בדרך חברתית ומגייסת ולא קורס לכעס וחרדה. אולי הידיעה שאמא ואבא לא יכעסו ולא יגיפו את הדלת בפניו עוזרת לו לא להגיב בפחד גובר. ובכל זאת, זאב הוא עדיין זאב, גם אם הוא דמיוני.
    שאריות מתחים ופחדים מהיום שעבר שלא עובדו למילים ולא קיבלו הרגעה בתוך קשר עם דמות קרובה נשארים לכודים בגוף ובמערכת העצבים ברמה לא מודעת. לפני ההירדמות התחושות הללו צפות ועולות ומעוררות מחדש את תחושת הפחד. שינה לצד אמא ואבא משרה ביטחון, מחזקת את המערכת המווסתות במוח ובגוף, מרגיעה את הגוף ומשחררת את הפחד, וכך מאפשרת הרדמות.
    אז מה עושים? המשיכו בשיחות כשעה לפני השינה. עזרו לו לעכל את הפחדים שעלו בו במשך היום. ציירו זאב. קשקשו עליו וזרקו לפח. לבסוף חיזרו והרגיעו. " הכול בסדר". "בטוח ששום זאב לא יבוא". "מיום ליום תצליח לישון במיטה שלך בלי לפחד". אם זה יעזור מיד – יופי! אם לא, זרמו, זמנית , עם הקושי שלו לישון במיטתו. במקביל המשיכו לעודד שינה אוטונומית, אבל בלי לחץ. ובלי פחד שהזאב יישאר שם לעולם.
    קראו פוסטים קודמים על פחדים , כמו "הצילו זבוב" פחד ממפלצות ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.