פחד מוות

הדפסה

הבן שלנו (5.5) החלים משפעת אך לא מהפחד שמא הוא הולך למות שהתעורר בו. מאז המחלה הוא מוצף מחשבות מטרידות שעולות לפני השינה, חושש לבקר בבית בו יש חולים ומשתיק אותנו כל פעם שמדברים על מחלות.
האם זה לא מוקדם מידי? האם זה יכול להיות קשור במחלת נשימה שהייתה לו בעבר?
אנחנו מנסים לשדר אופטימיות ולהרגיע ומדברים על זה רק כשהוא שואל שאלות. מה עוד ניתן לעשות כדי להקל עליו?

כנראה שיש משהו בסתיו, בעלים שנושרים, במחלות החורף, בסופיות של הקיץ, בתחושה של אי הוודאות וחוסר השליטה במזג האוויר ששולף את פחד המוות ממחבואו. שלוש פניות בשבוע באותו עניין מזכות את הנושא בפוסט (ואותנו בגלידה).
כבר כתבנו בעבר שהעיסוק במוות הוא אוניברסלי והפחד ממנו נורמטיבי. לא פגשתי מישהו שמבטל את הנושא ב"הכל שטויות! אין דבר כזה! אף אחד לא מת! ולי זה לא יקרה!". אי אפשר לפסוח על התובנה הכואבת שאנו בני חלוף. במיוחד כשמדי פעם יש לנו תזכורות בצורה של הרגשה לא טובה, איום על שלמות הגוף, תחושת סכנה, חשיפה לאלימות בסרטים, מוות של בעל חי או אזכרה/ פטירה של אנשים קרובים. 
אחת השאלות שמעסיקה ילדים (לא תמיד הם שואלים) היא ממה מתים. בשנה החמישית לחיים, כשמתפתחות החשיבה המופשטת והיכולת לחשוב קדימה ולתכנן, הם סבורים שאם ידעו את הסיבה למוות יוכלו להימנע ממנו (אם כשגדלים מתים – אז אני אפסיק לגדול!) או לפחות להתגונן.

בהתחלה הם נעשים מודעים לציר הזמן: ככל שמתקדמים בגיל הסיכון יותר גדול. אלא שהם אינם מבינים מה זה זקן. מי שגבוה יותר זקן יותר? כתה א' זה כבר זקן? סבא יהיה בן 80. זה כבר ממש זקן. אולי לא כדאי לחגוג לו יום הולדת?!
אחר כך הם מגלים את ציר הבריאות: השכן נפטר מ"מחלה קשה". אם אני חולה ונשאר בבית – אולי גם לי יש מחלה קשה? מחלות מדבקות, עוברות מפה לפה. אולי צריך לשתות רק מכוסות חד פעמיות! סבתא הייתה חולה לפני חודש – אולי כדאי להימנע מנשיקות?!
אל כל אלו מצטרף ציר האסונות והתאונות שמוסיף אף הוא לבלבול. באמבטיה אפשר להחליק/ לטבוע. הנה סיבה טובה למה לא להתקלח!

ההבנה הנוקשה והחלקית מזמנת הטיות חשיבה ומסקנות שגויות. מחלות (אפילו מחלות נשימה) ואשפוזים בעבר מגבירים את החרדה. כמה שאומרים להם יותר "תזהר, תזהר!" – הפחד גובר. בתורת הסטטיסטיקה הילדית, ככל שיש יותר סיבות ההסתברות לאסון יותר גדולה.

האמת, זקנה אינה סיבה למות. אבא שלי נפטר בגיל 100, לא מזקנה אלא מדום לב. גם ממחלה לא מתים. רוב המחלות מסתיימות בהחלמה. בשביל זה יש רפואה ורופאים. כך גם לגבי תאונות.
האמת היא שמתים משלוש סיבות בלבד: כאשר המוח/ הלב/ או הריאות מפסיקים לעבוד. זו קביעה פשטנית, אבל זה מה שילדים מבינים. דברים פשוטים. וזה מה שמסבירים.

הבהירו לבנכם שהדאגות שלו הן סימן לכך שהוא גדול וחכם ולא סימן שהוא פחדן או שנשקפת לו סכנה. תנו לו מידע פשוט וענייני. הזמינו אותו לשאול כמה שיותר שאלות בנושא, עד שהוא יהיה עוד יותר חכם ויבין מתי ראוי לפחד ומתי לא. שתפו אותו בדוגמאות מילדים אחרים שהתבלבלו ודאגו יותר מדי. הכינו אתו תרשים ובו הגילאים של בני משפחה שחיים ואלו שנפטרו כדי שיראה שרובם הגיעו לגיל רחוק, רחוק מגילו. השתעשעו והכינו יחד ספריי נגד מוות… הדיבור על הנושא בפתיחות, קצת בהומור ויצירתיות, מחזק את הביטחון ומאפשר את ההשלמה עם אי הוודאות.

הרגיעו כדי שתירגעו: "לא כל כך בקלות מתים!"

תגובות

  1. אנונימי הגיב:

    רשימה מרשימה.
    לא היה מפחיד נורא לקרוא וזה נתן לי אומץ לדבר על כך עם הבת ( בת שש ). עכשיו היא עסוקה במה קורה אחרי שמתים. מה מסבירים לה? לפני חצי שנה נפטר סבא שלה שהיא אהבה מאוד. אני דואגת שהסבר ענייני יכול להבהיל אותה.

  2. אנונימי הגיב:

    גוני, הקשר בין זה שהילד פוחד פחד מוות לבין זה שזה סימן שהוא חכם וגדול ומבין יותר אינו מובן מאליו. זה פותח, מקשר ומעשיר לראות את זה כך ועוזר גם לי לראות בפחד המוות תיבת אוצר ולא מרתף עינוים.

    1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      גוני יקרה
      אני שואלת על ילדה בת 8 שמאוד מפחדת מאלוקים כי הוא כל יכל ויכלול להרוג אותה, או לעשות לה דברים שהיא לא אוהבת.
      סיפורי תורה מאוד מעודדים את הפחד היא מביאה דוגמאות על אנשים שחטאו ונענשו. ואיך היא תדע שלה זה א יקרה,
      כל הענין של גן עדן וגהנום מפחיד. גם גן עדן נשמע מפחיד ולא ידוע.
      הילדונת לא ישנה בלילה מדאגה.
      יש לך עיצה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.